פריצת גבולות בית הספר על ידי שימוש במרחב הציבורי – פארקים, גינות שעשועים, גנים ציבורים וכו' מהווה תחילת של צורת למידה שונה. מדובר ברנסנאס של הלמידה הטבעית כפי שהייתה למשך רוב חיי האנושות. למידה בה הלומד רוכש את המיומנות על ידי צפיה במבוגר תוך ניסוי ותהייה. הניסיון להגביל את הלמידה לזמן ולמקום מסוים ע"י הושבת הלומד על כיסא והצמדתו לשולחן בלמידה פרונטאלית וחשיבה תאורתית, מגיע לתאריך פג תוקף. הניתוק מלמידה בכתה לתקופה ממושכת אשר נכפה עלינו בתקופת הקורונה משמש קטליזטור לתהליך היציאה מגבולות בית הספר.
היציאה ללמידה במרחב הפתוח לא צפויה להחליף את הלמידה בבית הספר, בתי החינוך ימשיכו להיות מקום מרכזי ללמידה. אך, עם שילוב יציאה ללמידה במרחב הפתוח ישפיעו על הלמידה בבית הספר ויתרמו לכך שהיא תהיה משמעותית יותר עבור התלמיד, על ידי שילוב הנלמד בבית הספר בסביבת החיים הטבעית של התלמידים.
ההתרגשות מהיציאה ללמידה במרחב הפתוח מחוץ לבית הספר, צריכה להיות משולבת בפיתוח תוכניות לימודים חדשות והתאמת תוכניות קיימות ללמידה באוויר הפתוח. לצד ההזדמנות ללמידה חוויתית יש חשש וסיכוי לעמידה במפני אתגרים וכישלונות אשר יעצרו את התהליך המבורך ויובילו למסקנה מוטעית לפיה לא ניתן ללמד לאורך זמן ובאופן שיטתי במרחב הפתוח, למרות שזאת הדרך הטבעית והמותאמת ביותר לאדם ללמידה משמעותית. אי ההצלחה טמונה בניסיון להשתמש בפדגוגיה מיושנת שאיננה מתאימה להוראה במרחב הפתוח.
ההוראה במרחב הציבורי תתרום לתלמידים בפן הרגשי, חברתי וכן תאפשר הליך למידה טבעי ומשמעותי, אשר יבוא לידי ביטוי בתחומים הבאים:
מרחב פיזי- מרחב נפשי
השינוי הפיזי ביציאה מהכתה למרחב משפיע באופן ישיר על נפש הלומד. תאוריית שיקום הקשב (Attention restoration theory) טוענת כי אנשים מסוגלים להתרכז ולהקשיב טוב יותר לאחר טיול ,או, אפילו התבוננות בטבע. התיאוריה מתארת מספר מאפיינים סביבתיים המעודדים את שיקום הקשב, ביניהם: יכולת לעורר סקרנות והתפעמות, יציאה מהשגרה, תנועה במרחב והתאמה למטרות וטעמו האישי של האדם.
מימי המהפכה התעשייתית האדם מתנתק מהטבע. הפיתוחים הטכנולוגים והתפתחות הערים הגדולות במאה האחרונה מאיצים את התהליך. החוקרים ג'ון זלנסקי ואליזבת ניסבת' מצאו שככל שנבדקים דיווחו על חיבור משמעותי יותר לטבע, הם דיווחו גם על שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם. המחקר שלהם, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Environment and Behavior, משחזר ממצאים קודמים בתחום, ולכן ניתן לצפות ששילוב למידה במרחב הפתוח יהווה סביבה לימודית אשר תתרום לתחושת חיוביות אצל התלמידים מעצם היציאה לאוויר הפתוח.
למידה משמעותית:
במרחב הציבורי ישנן אפשרויות רבות ליצירת למידה משמעותית- למידה תוך התנסות, למידה בדרך החקר , למידה מבוססת פרויקטים , למידה מבוססת פתרון בעיות, למידה שיתופית ועבודת צוות.
1.רלוונטיות: השיעור במרחב הפתוח מאפשר לתלמיד לחוות את הלמידה באופן טבעי, כחלק מסביבת החיים שלו. כל מה שילמד במהלך השיעור התלמיד יפגוש גם אחר הצהרים. בחיבור בין למידה לבין סביבת החיים הטבעית ,הרלוונטיות של השיעור מובנת מאליה. הדבר נכון בכל המקצועות: בתחומים ריאליים והומניים, מתמטיקה, אנגלית, מדעים, שפה ועוד.
2.למידה בין תחומית:
המרחב מאפשר מגוון דרכים להוראה – לצד חיבור בין מקצועות שונים בעת הלמידה. העצים, הפרחים, המדשאות, מתקני השעשועים, מדרכות, בעלי חיים כל אחד מהם יכול לשמש למגוון שיעורים בנושאים שונים, ובכך ליצור למידה מעמיקה.
פיתוח לומד עצמאי:
למידה במרחב הציבורי מאפשרת למידה מרוחקת מהמורה. נוצר מצב בו הפיקוח על הלמידה מצד המורה קטן ובכך גדלה תחושת העצמאות. בנוסף, הריחוק הפיזי מהווה שיקול נוסף בעת שהתלמיד מבקש להעזר במורה. בניגוד לכיתה בה בכל פעם שהתלמיד נתקל בקושי המורה זמין על ידו.
"השמים הם הגבול":
המרחב הפתוח מאפשר שימוש בשטח רחב, הביטוי "השמים הם הגבול" יכול להתקיים באופן ממשי, ניתן לפזר קבוצות למידה במרחק רב ובכך ליצור ניתוק פיזי המאפשר סביבת למידה שקטה לכל קבוצה. במרחב אפשר לעבור ממקום למקום ובכך ליצור הפסקות מתודיות בין חלקים שונים בשיעור. בין שלב ההקניה לשלבי הניסוי, התהייה וכן בין יחידות הוראה שונות. בשטח השמים הם הגבול, התבוננות בציפורים, מטוסים, שימוש ברחפנים וכו'.
הזדמנות למפגשים:
המרחב מאפשר לחבר בין כתות ואף בין שכבות גיל שונות ובין מסגרות לימודים שונות. בשטח בית הספר מעטים המקומות בהם ניתן ליצור חיבורים שמצרכים עבודה עם מספר גדול של תלמידים, החלוקה הקבועה לשכבות גיל מחוברת לחלוקה לכיתות האם.
משנה מקום- מייצר חוויה:
היכולת ללמד במרחבי למידה שונים, מביאה איתה אפשרות ליצירת חוויה הנוצרת משינוי המקום, דבר שלא מתאפשר במציאות של למידה בבית הספר.
אין מרחב הדומה לחברו, בכל מקום נפרס בפני המורה והתלמידים עולם עשיר בעל יחודיות לאותו מקום. לעיתים יש צורך להעמיק את תשומת הלב כדי לשים לב להבדלים.
לסיכום: המעבר לשילוב למידה במרחב הציבורי יצליח כאשר ייושם מתוך הבנת היתרונות המהותיים בתהליך היציאה מגבולות בית הספר, לצד פיתוח תוכניות לימודים ודרכי הוראה מתאימות, ומתוך הבנה שמדובר בתהליך הדורש סבלנות ולמידה. על המורים, תלמידים, מנהלים והורים להיות מוכנים להתמודדות עם אתגרים בהכנסת השינוי, תוך יצירת שיח מקצועי ולמידה מתמדת מהצלחות וכישלונות בשילוב הלמידה במרחב הציבורי במערכת השעות הבית ספרית.
