השיח המבורך על פדגוגיה חדשנית המתאימה למאה ה-21, מהווה חלק מרכזי בהכשרה ובהשתלמויות מורים, אך עלינו לזכור שיש אבני יסוד המלווים אותנו לאורך מאות שנים והפדגוגיה החדשה מביאה לכך שיש לבחון כיצד להתאים אותם להוראה המודרנית . לעיתים נראה שמדובר בדברים המנוגדים להוראה החדשה, אך בבחינת הדברים לעומק ניתן לראות שהם הבסיס להצלחת הטמעת שיטות ההוראה החדשות במערכת החינוך.
ידע – המורה כמבוגר האחראי בכתה צריך להיות בעל ידע יותר מתלמידיו. לכאורה, משפט זה סותר את אחד הרעיונות המרכזים בפדגוגיה החדשה, לפיו, בעולם בו הידע נמצא זמין ביד של כל תלמיד, על המורה להיות מתווך, להקנות כישורים של התמצאות, לעורר סקרנות לצבירת ידע ולתת כלים נכונים לבקרת מידע, לדיבייט, להגעה למסקנות ולגיבוש דעה אישית. אך אין אני מדבר על אותו הידע בתחום הדעת אותו המורה מלמד, אלא בידע רחב יותר במומחיות הקשורה לעצם תפקיד המורה. כל אחד אחת מהנקודות שציינתי בהם צריך המורה להתמחות , דורשת ידע רחב ומיומנות גבוהה מצד המורה.
שליטה– המורה צריך להיות בעל יכולת שליטה על הנעשה בכתה. האומנם? הרי שליטה מנוגדת לתרבות המודרנית אשר מתנגדת לסמכותיות, ושתלטנות נתפסת כגורם העלול להוביל למרדנות וסרבנות ולהמנעות מצד הלומד. אך, יש הבדל בין שליטה לשתלטנות. כיום המורה צריך להגיע ליכולת שליטה מתוך סמכות. מצד אחד לדרוש מהתלמיד, ומצד שני להתחשב בצורך של התלמיד לאוטונומיה. להציב סטנדרטים ברורים להתנהגות התלמיד, ולהיות אסרטיבי אך לא חודרני או מגביל. סגנון סמכותי זה כולל את המרכיבים הבאים: מתן חום, קביעת כללים ותמיכה באוטונומיה של התלמיד. השגת המשמעת היא יותר תמיכתית ופחות מענישה. תוך רכישת כבוד מצד תלמידיו . כלומר הדרך להגיע לשליטה על הנעשה בכתה השתנתה , אך הצורך בשליטה לא רק שלא קטן , אלא גדל אל מול הדרישה להפעלת הכיתה בדרכים שונות ומגוונות, בלמידה דיפרנציאלית המבוססת על דרכי הוראה המאפשרות חופש רב אל מול הלמידה המסורתית של תלמיד צמוד כסא ושולחן.
יכולת דיבור – המורה צריך להיות בעל יכולת ורבלית גבוהה, בשנים האחרונות מתנהל שיח סביב הורדת המע"מ ( מורה עומד מדבר), מתוך הבנה שיכולת הקשב של התלמיד הולכת ויורדת , תופעה זאת מביאה למצב בו המורה נדרש לשכלל את מיומנויות הרטוריקה שלו, וכאשר הוא נדרש לדבר עליו לעשות זאת ביעילות המרבית , בזמן קצר עליו להעביר מסרים מתומצתים , תוך דיוק במה הוא מתמקד ובאיזה סגנון הוא בוחר לומר את הדברים.
הידע, השליטה והדיבור הם דוגמה לאבני יסוד של מקצוע ההוראה השייכים לעולם הישן וממשיכים ללוות את המורה ביתר שאת גם במאה ה-21 . מהמורה נדרש לשכלל את יכולותיו. המחשבה שניתן לעלות מעלה מעלה ולקדם את מערכת החינוך מבלי להתבסס , להעמיק ולשכלל את היסודות , דומה למחשבה שניתן לבנות מגדלי פאר מודרניים המתנסים לגבהים מבלי להעמיק ולהתמקד בשכלול בניין היסודות. יש קשר חזק בין השאיפות הגבהות בכל הקשור לשינויים הנדרשים בהוראה בכיתה במאה ה-21 לבין הצורך להעמיק , לחדד ולשכלל את אבני יסוד ההוראה.
