מבחן מתקיים לאחר סיום של יחידת לימוד , ולכן פעמיים רבות, בעיקר בכתות החטיבה, מתייחסים אליו כשלב מסיים של תהליך הלמידה , כאשר כל הלמידה שהתרחשה לפניו הופכת להיות לא רלוונטית. מאחר והציון כבר נקבע ונכנסה לממוצע המשוכלל של הציון השנתי, והחומר שנלמד אחרי המבחן שייך כבר ליחידה חדשה, אומנם במקצועות מתמטיקה ואנגלית המצב שונה ובדרך כלל הידע שנבדק במבחן ממשיך להיות רלוונטי להמשך הדרך, כיוון שמדובר במקצועות מובנים שלב על גבי שלב, אך אלו שתי מקצועות שאינם מעידים על הכלל, סיטואציה זו מקדשת את הציון ופוגעת בתהליך הלמידה , תוך עיצוב דימוי עצמי של התלמיד בהתאם לציוניו גם אם יכולותיו והפוטנציאל שלו גבוהים יותר.
המבחן צריך להיות ציון דרך כחלק מתהליך. וכך הוא יהפוך להיות כלי בעל חשיבות עצומה בעיצוב התלמיד, במקום להיות חותמת גומי שמסמנת את הגבול ליכולותיו נהיה הציון לאבן דרך המסמנת את מצבו הנוכחי , תמונת ראי המשקפת את נקודות בחוזקה ואת הדרוש תיקון. בדרך זו המסר ברור- השמים הם הגבול. הכדור בידיים של התלמיד אם ירצה להתקדם יש בידו את המבחן שיסייע לו לדעת באיזה נושא להתמקד ומה עליו לעשות .
התהליך צריך לכלול שלושה שלבים :
א. שינוי ביחס של התלמיד כלפי המבחן - המבחן איננו משקף את יכולותיו, אלא מהווה כלי מדידה והערכה למצבו הנוכחי, במטרה לאבחן את נקודות בחוזקה והחולשה.
ב. לאחר קבלת המבחן יש לעבור על התשובות תוך התמקדות בהבנת הטעויות ותיקונם . יש חשיבות בכתיבה מחודשת של התשובות הדורשות תיקון. הכתיבה תהווה ברור ובדיקה שהתלמיד למד והבין במה טעה, הסתפקות בהבנה בעל פה איננה מאפשרת ודאות לגבי מידת הבנתו ויכולותיו לתקן אותם.
ג. בניית תוכנית לשיפור תהליך הלמידה לקראת המשך הדרך , תוך בירור במה צריך לשפר את תהליך הלמידה. יש לבחון האם יש צורך להשקיע זמן נוסף ? האם יש בפעם הבאה צורך להשתמש בשיטות שונות ללמידה למבחן ?
לכל שלב החשיבות שלו, אם כרגע אין מוכנות או רצון לערוך את שלב הבירור או בניית התוכנית לשיפור הליך הלמידה, חשוב לחדד את השלב הראשון ולפתח את היחס הנכון כלפי המבחן , על מנת למנוע צמיחת דימוי עצמי שלילי תוך פגיעה בתחושת המסוגלות. התלמיד חייב לזכור שביכולתו להביא לשינוי והדבר תלוי רק בו ובמוכנותו לעבוד קשה בצורה מובנית תוך התמדה ולמידה מטעויות.