גבולות ברורים בעולם צבעוני. העולם איננו מחולק לשחור ולבן .ישנם צבעים רבים ,אין בעיה שהורים ומורים בוחרים להיות צבעונים , הבעיה מתחילה כאשר הצבעים לא ברורים, או, בהירים כל כך עד שקשה לזהותם . זהו פתח לספקות ולניסיונות מצד הילדים/תלמידים. חוסר הבהירות יוצר אי הבנה שהיא הבסיס להתנהגויות לא רצויות. אין כאן רצון למעשה שלילי ,יש בלבול וחוסר הבנה המולידים את ההתנהגות שאיננה רצויה.
הילד ( וגם המבוגר) , צריך את הגבולות גם אם נראה שהוא מתנגד להם ופורץ אותם.
א. חשוב שיהיה מה לפרוץ ולמה להתנגד , כך הגבולות נבחנים ומוגדרים מחדש.
ב. חשוב שגם בזמן של מאבק לפריצת הגבולות תמיד יהיו גבולות לחזור אליהם.
הגבולות מסייעים לו להבין מה מצופה ממנו ולהתאים את התנהגותו. בנוסף, הם נותנים תחושת ביטחון הוא יודע שאם ישמור על הגבולות הוא מוגן מפני טענות והערות של החברה כלפיו.
הגבולות יוצרים שפה משותפת מבלי שיש צורך להרבות במילים ולהסביר כל פרט ופרט. תוספת הסברים מערערת את הגבולות , מספיק להגדירם בצורה פשוטה פעם אחת ולעיתים רחוקות לתזכר לגביהם, אך בעיקר לפעול בשטח באופן טבעי בהתאם לכללים שיוצרים את הגבולות.
לדוגמא - כאשר ברור שמצופה מהילד להתנהל כתלמיד בבית הספר , אין צורך לפרט יותר מפעם אחת ולהגדיר את סך הפעולות היוצאות מכך( נוכחות בשיעורים, השתתפות פעילה במהלך השיעור, ביצוע מטלות, לקיחת אחריות על הלמידה), ברגע שנקבעו הגבולות כל שיח נוסף עלול לערער אותם ולהעביר מסר שהם לא מספיק בהירים ולכן חוזרים עליהם שוב ושוב.
הגבולות נמצאים בצדדים הם לעולם לא במרכז, ברגע שהם העיקר אין להם זכות קיום והם יפלו מעצמם. הגבולות אינם יכולים לעמוד בפני עצמם. בבסיסם צריכים להיות ערכים ועשייה חינוכית- לימודית. מורה או הורה שחושב שיצליח לבנות מערכת יחסים שמבוססת על כללים, חוקים וגבולות עם ילדיו או תלמידיו יתעייף ובסופו של דבר גם אם יצליח יהיה זה ניצחון במחיר כבד של יחסים הדומים יותר ליחסי אזרח ומשטרה.
החליטו מהם הגבולות והכללים שלכם לפי עולם הערכים בו אתם מאמינים. השקיעו מעט זמן בהסבר ויותר זמן בבניית אורח חיים טבעי הכולל בתוכו את הגבולות , אך מתמקד בעשייה היום יומית.
