אחד הרגעים אליהם אנו ההורים מכוונים, הוא הרגע בו הילד יהיה עצמאי , ובין היתר יקח על עצמו את האחריות על הלימודים ילמד בכתה כמצופה מתלמיד . יכין את שיעורי הבית ויתכונן למבחנים בעצמו.
יש הורים הבוחרים ללוות את הילד ומגיל צעיר ועד תיכון לוקחים את האחריות עליהם . הדבר בה לידי ביטוי ברצון שלהם להיות מעודכנים בכל דבר המתרחש בכתה במהלך היום , ולהתערב בכל רגע כפי ראות עיניהם . מנגד יש הורים שבאים בגישה של העברת האחריות על הלמידה לילד כבר מכתה א',ומוציאים את עצמם כמעט לחלוטין למעט עדכונים של ציונים , תעודה.
מי צודק? ומהי הדרך הנכונה?
התשובה איננה חד משמעית ותלויה בגורמים שונים, כאשר בין שתי הגישות שבקצוות יש מגוון רחב שלאפשרויות.
ההבנה המרכזית צריכה להיות צורכי הילד ולא נוחות של ההורים. אם ההורה עוקב אחרי הילד מפני שיש לו צורך של שליטה במצב או שההורה בוחר בגישה ההפוכה של שחרור מוקדם מתוך נוחות אישית ,טובת הילד כפי הנראה לא תצמח מכך.
כאשר הילד נמצא במרכז , יש לבחון מה מצבו הלימודי, הרגשי, והיכן הוא עומד מבחינת בגרות אישית כדי להחליט מתי , איך והאם לשחרר ולתת לו את העצמאות המתבקשת .ישנם תלמידים שמתמודדים עם אתגרים רבים , בדרך כלל הם צרכים את הסיוע מצד ההורים לזמן ממושך יותר , אך גם במקרה זה יש להשתדל לפתח צדדים מסויימים של אחריות שיכולים לבוא לידי ביטוי בשיתוף פעולה , בהשקעה וכו׳. לעומתם, יש אחרים שהמסגרת הלימודית קלה להם יותר והם מראים בגרות בגיל צעיר. במקרה זה יכולים ואף צריכים ההורים לתת להם את האחריות ולהיות על ידם לעזר במקרה הצורך,. חשוב לשמור על מידה ראויה של מעורבות , בסופו של דבר הילד יצפה לקבל חיזוקים והערכה מצד הוריו.
מעבר למקרה הקיצון בהם עסקנו עד כה, בדרך כלל מצופה מהתלמיד לגלות יותר אחריות ככל שהוא מתבגר לעבר החטיבה, לדעתי , טוב לבחון את מידת מעורבות הנדרשת מצד ההורים לפחות פעמיים בשנה , ( בתחילת השנה ובאמצע השנה ). חשוב בעת שינוי בהתנהלות מצד ההורים ,לשתף את הילד ולהסביר לו מהי ההתנהגות המצופת ממנו. חשוב לזכור להתקדם בהדרגה תוך תהליך של התנסות ומתוך בקרה, תוך שימת דגש על כך שאתם סומכים עליו.
החינוך לעצמאות ולקיחת אחריות צריך להיות יעד מרכזי כחלק מהכנת הילד לחיים בעולם של המבוגרים.
